==

ב-7.10 לאוקטובר בוצעה מתקפת פתע ישראל בידי חמאס, אנחנו רואים במקרה זה ביטוי של מגמות פנימיות וחיצוניות, אשר שלובות זו בזו:

1. התערערות שלטון פת"ח, בראשות אבו-מאזן, על הרשות הפלסטינית, גוף מושחת אשר משתף פעולה עם גורמי בטחון ישראליים ומדינת ישראל ובעקבות כך מאבד את אחיזתו בקרב האוכלוסיה הפלסטינית. מצב אשר מאפשר לחמאס לאתגר את מנהיגות פת"ח בהאצת הלחימה כנגד מדינת ישראל.

2. חתירה תחת מערכת היחסים המתחממת בין ישראל לערב הסעודית אשר עלו על הפרק עם הסכמי אברהם בשנת 2020, הסכמים בהם השתתפה גם הרשות בהנהגת פת"ח. הסכמי אברהם חלים בין מדינות איסלאמיות סוניות ומדינת ישראל ויצר סיטואציה בה חמאס מפחדים על ערעור יחסיהם עם מדינות אלה והפסקת זרימת הכסף מריאד או קטאר. או באופן כללי יותר, חמאס מטרתו לשלב את מדינות ערב למין "ברית קודש" כנגד מדינת ישראל. חזית מסוריה, מצרים ולבנון כביטוי נגד הברית בין מדינת ישראל למדינות כמו איחוד האמירויות, בחריין ובתקוותם לצרף את גם את הסעודים.

ומעבר לכך, חשוב לציין שפעולות בקנה מידה זה מצד חמאס גם לוחצות על איראן והאייטולות למען הרחבת המערכה לחזית אימפריאליסטית עם מאפיינים אנטי-אירופאיים, אנטי-נאט"ו ואנטי-אמריקאיים. דבר אשר ילבה עוד לחימה באוקראינה. הכל משולב יחדיו בשפיכות הדמים ההדדית בין הכוחות האימפריאליסטיים "המערביים" לכוחות האימפריאליסטיים "המזרחיים".

ישנו אינטרס אירני ברור ליצירת מערכה פעילה כנגד ישראל. גם להחלשת מדינת ישראל, שאירן תופסת כאויב ויותר מכך, לצוות על בעלות בריתה ההיסטוריות של אירן (רוסיה, סין וקוריאה הצפונית) לתמוך באירן ובתוכנית הרצחנית שלה במזה"ת באופן גלוי.

התקשורת המערבית מפנה אצבע מאשימה לעבר "ברבריות ג'יהאדיסטית" שכזו, אך גישה זו נוטה להתעלם או לזלזל בחויית הדיכוי האלימה שחווה כל פלסטיני בידי מדינת ישראל השלטת, גם כאזרחי הרשות הפלסטינית וגם כפלסטינים אזרחי ישראל. בשנה שקדמה ל-7 לאוקטובר עלתה מגמת הדיכוי והאלימות באופן לא מידתי מצד מוסדות מדינת ישראל וחלק מאזרחיה (המזוהים עם פלג המתנחלים) כתוצאה ממדיניות פאשיסטית שמושתתת על אידאולוגיית ה"כהניזם" בהשפעת איתמר בן-גביר ומפלגתו אשר נבחרו לאחת המפלגות הגדולות והמשפיעות במדינת ישראל ומשחקים על עמדת מפתח קריטית בשותפות שלהם עם ממשלת נתניהו, אשר לא היה יכול להרכיב קואליציה בלעדיהם.

חשוב לזכור שבתחילת דרכו של חמאס, הרבה מהתמיכה שקיבל הארגון הייתה דווקא ממדינת ישראל בעצמה! מדינת ישראל תחילה תמכה בחמאס מול פת"ח והארגונים החילוניים באש"ף. כפי שארה"ב תמכה כלכלית בטליבאן ובדאע"ש בתחילת דרכן, הניסיון האימפריאליסטי לנסות "לאלף את החיות" שהולידו בעצמם אשר כיום מהוות בשבילן איום בטחוני. נושכים את היד שהאכילה אותם.

המעמד השולט מאז ומתמיד ניסו לפלג ולייצר שנאה בתוך מעמד הפועלים דרך חציצה "לאומית-אתנית", גישה שהביטוי הקיצוני שלה הינו נאציזם. אך גישה זו קיימת גם בתוך המשטר הכביכול דמוקרטי במדינת ישראל. מדינה בה מעמד הפועלים ממוצא פלסטיני חיים תחת דיכוי, הזנחה, ניצול ואלימות, לעיתים באופן הכי "פרימיטיבי" שיש, כפי שחיים מהגרי עבודה המסתתרים מרשויות ההגירה ברחבי העולם. רצועת עזה מתפקדת כבית-סוהר שכלל תושביה תלויים במדינת ישראל לצרכיהם הבסיסיים כמו מים, חשמל ודלק אשר התעלמות מצרכיהם הבסיסיים והרעבת תושבי עזה בהטלת מצור, דבר שהפך לנשק בשימוש תדיר מצד ישראל לענישה קולקטיבית כנגד פעולות חמאס ומייצר מצב בו רוב תושבי עזה נאלצים לחיות בתנאי מחייה מחפירים.

אך מנגד, במדינת ישראל, ישנו מעמד פועלים ישראלי, אשר המלחמה הנוכחת כרגע חושפת כמה לאומני ומורעל ללחימה, ממש כפי שבצד הפלסטיני קיים הרעל הרעיוני של האידאולוגיה האיסלאמיסטית ושירות האימפריאליזם האירני המקומי.

ולכן, מעמד העובדים משני צידי הלאום פשוט נדחפים לביצוע מעשי טבח הדדיים אחד בשני. בשני הצדדים ישנו פלג שמוכן להקריב את עצמו למען "מלחמת קודש" ובשני הצדדים פלג שמוכן להקריב את עצמו לטובת איזושהי "דמוקרטיה" מדומיינת אשר במציאות נשלטת על ידי כוחות בורגניים יריבים שמצדיקים את קיומם ואת שלטונם בלבד דרך דיכוי, ניצול והרג של הפרולטריון. העובדה שכמות הפלסטינים שנהרגים במבצעים ומתקפות ישראליות גדולה במידה רבה מכמות הקורבנות של הבורגנות האיסלאמיסטית בעזה, של חמאס וארגונים מקורבים, לא מאוד מזיזה לשיטת הפעולה הצה"לית אשר נשארת זהה כבר מעל לעשור, הפצצות מהאוויר.

מלחמות בין שליטים, כיום אלו הם בעלי ההון, הם תמיד מלחמות כנגדנו, העובדים הפשוטים. אנחנו נפצעים, נהרגים ומנוצלים לצורך מקום העבודה בעת שלום. אז בעת מלחמה פשוט מגבירים את הקצב, דרך ברית הלאום בין הבורגנות הלאומית למעמד הפועלים המקומי, ברית הנדרשת כאשר בורגנים מחליטים להילחם בשני, הרי כאשר בעלי הון נמצאים בקונפליקט הדרך היחידה שלהם לפייס אותו היא בעזרת נשק, שהם בעצמם לא יחזיקו.

כל מלחמה מגלה את טבען הפוליטי של מפלגות פוליטיות ואיגודי עובדים אשר בעת שלום טוענים להיות בצידו של מעמד העובדים, אך בעת מלחמה מתייצבים לצד בורגנות לאומית זו או אחרת במערכה מדומיינת לזכות להגדרה העצמית של לאום זה או אחר. מלחמות חושפות את התרמית הסוציאל-דמוקרטית כלפי מעמד העובדים. הם לא מבינים ולא מוכנים להבין שמעולם לא היו מלחמות "פרוגרסיביות" לשחרור לאומי בעת הנוכחית. כל מדינה אפשרית תהיה רק עוד בית-כלא למעמד העובדים, כלי אשר מאפשר לקבוצת בורגנים בעלי ברית לשלוט, לדכא ולהרוג את הפועלים "שלהם".

לשמוח על מקרי הטבח שביצעו חמאס זה לשתף פעולה עם ההיגיון הרצחני של הבורגנות הפלסטינית, וזו גישה אשר זהה לאלו המכחישים את מעשי הטבח שמבצעת ישראל כרגע בעזה אשר תומכים בבורגנות הישראלית וההיגיון הרצחני שלה. שניהם נפשעים במידה זהה.

קידום המאבקים החמושים ל"שחרור-לאומי" כביכול לא רק מרעיל את המחנות העצלים מחשבתית אשר נוצרו דרך האינטרנציונל השלישי, הפגום מראשית הקמתו (סטאליניזם/מאואיזם, טרוצקיזם וכד'), אלא גם פלגים בין האנרכיסטים ואפילו מספר של כאלו המכריזים על עצמם בתור "אינטרנציונליסטים". המלחמה באוקראינה הציגה לנו זאת והמלחמה הנוכחית בפלסטין-ישראל היא הוכחה נוספת לכך.

בהקשר זה, הקריאה למען אחדות מעמדית בין כלל מחוזות מעמד הפועלים, כנגד הבורגנות ומוסדותיה ועל בריתותיה האימפריאליסטיות ללא הבדלי מוצא לאומי, היא העמדה הסבירה ביותר. אנו בטוחים שבהקשר הישראלי-פלסטיני זה קשה במיוחד, מאחר שאין כיום שום התארגנות שכזו הקוראת לכך בקרב הציבור בישראל-פלסטין. אך אין אף דרך אחרת להימנע מלהיות בשר תותחים לפלג זה או אחר של בעלי הון מקומיים. לא משנה אם אלו בעלי הון "דמוקרטיים" או בעלי הון ריאקציונריים. אם אלו בעלי הון דתיים משיחיים או בעלי הון חילונים. כל בעלי ההון הינם אויבינו, באופן שווה, אויבינו היחידים והמרים ביותר למעמד העובדים. ועל מעמד העובדים להימנע מלשפוך אפילו טיפת דם אחת למען אלו שמנצלים אותם ובייחוד לא לאינטרסים האימפריאליסטיים שלהם.

הסכמה עם הקריאה הנ"ל הינה הצעד הראשון למען המאבק נגד מלחמותיהם של מעמד בעלי-ההון. בפועל, אנו חייבים להתחיל במאבק בבעלי-ההון "שלנו", העיקרון כי "האויב המרכזי נמצא בבית" תקף גם פה. המאבק חייב להתחיל מתוך מקום העבודה, מנוע הניצול של מעמד העובדים, בו אנו מנוצלים לצורך הפקת סחורות ובכך מקיימים בשבילם את החברה הקפיטליסטית. זה מאבק כנגד אויב מוצהר, בעלי ההון, וכנגד חברי-שקר, ברובם איגודי עובדים ומפלגות פוליטיות אשר מנסות לייצג את מעמד העובדים במהלך מגשר מול בעלי הון ובכך חונקים את המאבק המעמדי ואת מעמד הפועלים בכלל.

באותה מידה, עמדה התומכת בלבד במעמד הפועלים הפלסטיני ומתעלמת מצרת מעמד העובדים במדינת ישראל זו עמדה שפשוט מפספסת את הנקודה. החשיבה הלוקה שביצוע מתקפה פלסטינית על ישראל כביכול לא מהווה חשיבות מאחר שמעמד העובדים בישראל פשוט שבוי תחת המדיניות הלאומנית של הממשלה הישראלית. גם מעמד העובדים בעזה נמצא תחת שלטון ברזל של כנופיית בעלי הון שאין להם שום היסוס לצדד באימפריאליזם של האייטולות, אחת מצורות השלטון הדכאניות ביותר כלפי אופוזיציה מבפנים. כך שמכל צד, מעמד העובדים נמצא לכוד בהיגיון הרצחני של קפיטליזם, לאומיות ואימפריאליזם. היגיון אשר מלחמה הינה הפתרון היחיד, לא התנערות מקפיטליזם.

כבר עשורים רבים של מתקפות מצד בעלי ההון… ומעמד העובדים העולמי נשאר המום, עדיין מתקשה להישיר מבט, עדיין מבולבל מחוסר הוודאות, מגמת ההפרטה העולמית, הגלובליזציה והמשברים הכלכליים החולפים, ונמצא תחת מתקפה אידאולוגית מחודשת לאחר קריסת הקפיטליזם המדינתי שנפל יחד עם בריה"מ, מדינה אשר השקיעה משאבים בלשקר למעמד העובדים שהקפיטליזם והאינטרסים האימפריאליסטיים שלה הם אכן הפתרון החלופי לקפיטליזם.

אך הפתרון קיים, והוא ברירה הישרדותית בעת הסכנה של מלחמות מקומיות אשר מתגלגלות לעבר מלחמה כוללת אשר יכולה לאיים על האנושות בכלל או להאצת משבר האקלים הקטסטרופלי שכבר כיום מתחולל ועוד יגיע למימדים קטסטרופליים עוד יותר.

על מעמד הפועלים לאזור אומץ ולהתנער סופית מכלל המוסדות וההתארגנויות הבורגניות לטובת גילוי נתיבי מאבק מעמדיים. המיעוט החלוצי כיום נמצא רק במקום לגדול ולחבור לעוד חברי וחברות מעמד הפועלים אשר מאסו בשיתוף פעולה עם בעלי-ההון, שמחפשים לשנות את העולם ולא רק לברור מבין האופציות שמאפשרים לנו בעלי-ההון לפי איזשהו ניתוח שקורא לנו למות. לפרוץ דרך חדשה שתתקן את שפיכות הדמים והדיכוי בחברה שלנו. התארגנות למען מהפכה עולמית!

קומוניזם או ברבריות!

-- מגמה קומוניסטית אינטרנציונליסטית (ICT) _

11 באוקטובר 2023

== הערות

תמונה: Wafa & APAimages (CC BY-SA 3.0), https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Damage_in_Gaza_Strip_during_the…